אנחנו זה כמו בית

יש את מה שבחוץ: הגינה, הגדר, השער, הנדנדה, הרעפים, החלונות, הארובה...

ויש את מה שבפנים: חדר האמבטיה, המטבח, הסלון, חדר השינה, חדר המשחקים, המחסן, המרתף…

המעבר בין החלק החיצוני לפנימי בהתחלה נראה מסובך, אבל ברגע שמבינים שצריך רק למצוא את המפתח הנכון, סיכת ביטחון למי שבאמת מומחה ושלפעמים גם דפיקה קלה על הדלת מספיקה… זו ממש משימה פשוטה.

אחרי שמבלים קצת בין החדרים מבינים שמה שבאמת מעניין בתוך הבית שלנו זה מה שיש בקירות- אנחנו יודעים בגדול שיש שם צינורות, אולי קצת חול, לבנים, חוטי חשמל ובטח עוד כמה דברים…

ברגע שמתחילים להבין את המנגנון הנסתר של הקירות אפשר להזיז כמעט כל קיר בבית ולשנות את מבנה החדרים ואת גודלם.. להגדיל קצת את חדר השינה על חשבון המרתף איזה כיף!

ברגע שממש מבינים את התוכניות של המהנדס שבנה את הבית מבינים שיש קירות שהם תומכים ושאם אותם מזיזים הכול קורס.. ואנחנו תמיד מקפידים בהם לא לגעת.

ואני כיאה למהנדסת וממוססת תבניות וגבולות ידועה שכמותי פחות מחבבת את המשפט: "את זה אי אפשר לעשות או גרוע מזה אסור לעשות"

מה יקרה אם נזיז את אחד הקירות התומכים?

וחלק מחדר השינה יקרוס ואולי גם כל הבית?

תוך כדי שאני מהרהרת במחשבות בתוך ראשי הבנתי פתאום שאנחנו זה לא החדרים של הבית זה מה שיש בחדרים: זו התמונה שצילמתי בטיול למקסיקו ותליתי בסלון.

אלו המצעים שאמא קנתה לי כשעברתי בפעם הראשונה לדירה משלי, האגרטל שקניתי לעצמי כדי שיהיה לי מקום לשים פרחים, אלו התעודות של כל התארים והקורסים שלמדתי ואינסוף זיכרונות, סגולות וחפצים ישנים שאספתי בחדרים שלי שמעצבים את סיפור חיי.

אז אם אנחנו זה החפצים בפנים אז לא כל כך נורא להזיז קיר תומך, כי עכשיו כשמבינים את המנגנון של הקירות אפשרי ליצור בית עם חדרים יותר גדולים ואפילו עם בריכה ומגרש טניס…

וארון בגדים בגודל של חדר עם קיר שלם של נעליים כמו שרואים בסרטים..

ובמעבר בין חדר ישן לחדש יש גם הזדמנות לסדר ולראות מה אנחנו רוצים להעביר איתנו הלאה ומה כבר לא משרת אותנו ושאפשר לנקות.

עכשיו רק נשאר למצוא כלי מספיק חזק לשבור קירות.. או שאפשר פשוט לבקש מהם לזוז עם אהבה, חיוך וכוונה.