מדיטצית חיבור לרצון הפנימי
ואיזון בין הוויה לעשייה

כשעובר מתפתח ברחם, הוא נמצא בסביבה שבה כל צרכיו מסופקים באופן טבעי, ללא כל מאמץ מצידו.
הוא שרוי במצב של הוויה טהורה (Being): פשוט קיים בתוך שפע מוחלט, ללא צורך בעשייה פעילה.

לקראת הלידה, מתחיל להתעורר בו בהדרגה רצון פנימי לנוע קדימה, לצאת אל העולם החיצון.
הרצון הזה מניע את תחילת המסע, מסע שדורש ממנו לפלס את דרכו דרך תעלת הלידה, להתמודד עם לחצים פיזיים, ולבסוף, כשהוא מגיח אל האוויר הפתוח, לבצע את הפעולה העצמאית הראשונה שלו: לשאוף את נשימתו הראשונה.

עם זאת, לא בכל לידה הרצון הפנימי הזה מתעורר מעצמו.
יש מקרים שבהם הגוף מקבל דחיפה חיצונית - למשל, כשמי השפיר יורדים והרופאים מחליטים לזרז את הלידה באמצעות תרופות, או בלידה קיסרית יזומה, שבה המעבר מהרחם אל העולם מתרחש מיד, ללא מאמץ רב מצד התינוק.

גם בלידות תאומים ניתן לראות הבדלים משמעותיים: ייתכן שאחד מהם כבר מוכן וחש דחף לצאת, בעוד השני עדיין לא הגיע לנקודה הזו.
מצב כזה יוצר עבורם חוויות שונות לחלוטין - למרות ששהו יחד באותו רחם.

בלידה טבעית, לעומת זאת, המאמץ שלנו לנוע החוצה עשוי לגרום כאב לאחר, לאמא שלנו.
חוויה זו עלולה להטמיע בנו, באופן לא מודע, את האמונה ש"אם אתקדם - אחרים עלולים לסבול", מה שיכול להסביר מדוע חלקנו חשים פחד מעשייה, ואחרים מוצאים את עצמם במאמץ מתמיד להוכיח את עצמם ואת הקיום שלהם.

כל התהליך הזה מספק הצצה עמוקה לאופן שבו אנחנו מאזנים בין הוויה (Being) לעשייה (Doing).
הוא יכול להסביר מדוע יש אנשים שמתקשים לפעול, מדוע אחרים חשים צורך תמידי להיות בעשייה, ולמה יש מי שמתקשים להתחבר לרצונות הפנימיים שלהם.

מניסיוני בקליניקה, גיליתי שחזרה לחוויית הלידה - יחד עם ניקוי אנרגטי וריפוי התחושות שנצרבו שם - יכולה לאפשר חיבור מחודש לרצון הפנימי, וליצור איזון בריא יותר בין עשייה להוויה.
לנוע קדימה לא מתוך מאבק ולחץ - אלא מתוך זרימה טבעית והרמוניה עם עצמנו.

ולשם כך הקלטתי את המדיטציה הבאה.